Menachot 29b – Moshe in Rabbi Akiva’s Beit Midrash and the Authority of the Oral Torah

The daf yomi on Menachot 29b relates the classic story of Moshe Rabbenu asking God what the need was for the “crowns” on the letters.  God responds that there will be a man in the future – Rabbi Akiva – who will expound on each crown “mounds and mounds” of laws.  Moshe asks to see him, is placed in his study hall, and must sit in the backmost row because he cannot understand the halakhic discussions.  His mind is finally put to ease when a student asks Rabbi Akiva what the source of a paritcular law is, and Rabbi Akiva responds that it is a “halakha handed down to Moshe at Sinai.”

This Gemara is probably one of Hazal’s most profound reflection on the nature of the Oral Law and its relationship to the Written Law – what we received from God via Moshe.  It is an acknowledgement that, over hundreds and hunderds of years, the Oral Law, in its interpretation and expounding of Biblical verses, had applied and developed that Torah that Moshe had received to such a great extent, that even Moshe, were he sitting in our (or Rabbi Akiva’s) beit midrash would not recognize it as the Torah that he had given Israel.  However, his mind is settled when he hears that what the Rabbis – and the Oral Law – is doing is not setting out on their own, and not setting their authority in opposition to that of the Torah but, quite to the contrary, understand that all of the law hinges on the Torah that Moshe received at Sinai.   This is the nature of the Torah she’b'al Peh and of the Divine-human partnership – it is binding because it is the (authoritative) interpretation of God’s Torah, but it is also something that – because humans have been interpreting and extending it for centuries, may have gotten to the point that it is unrecognizable to Moshe, and – it would seem – has veered from God’s original intent.

This reading, while perhaps somewhat radical in theological terms, seems to be unquestionably the pshat meaning of this midrash.  It is also an understanding of the Oral Law that allows for the concept of historical development and change, and – for many of us – corresponds to our understanding of how the world, and history, work.

Halakha, according to this, is binding not because the Rabbis correctly determined the original meaning of the verses, but because they have been empowered by God to give the verses their authoritative meaning, even if it is not the original meaning.   This is the clear point of the famous story of the Oven of Aknai (in Baba Metzia 59b), where God’s voice regarding a halakhic point is rejected on the basis that “it – halakha – is not in heaven!”  It is not for God to determine what the halakha means, it is for the rabbis!  Ramban states this as the basis for the mitzvah not to sway to the right or left from the Rabbi’s interpretation of the Torah.  This is because, says Ramban, what they say the Torah means is what God wants it to mean halakhically, regardless of any “original intent.”  Ran develops this point in one of his drashot, as well.

It is significant that a number of the greatest poskim explicitly adopted this understanding of the halakhic process.  Perhaps because of their creativity in the halakhic realm, they understood that it to describe halakha as merely an uncovering of original meaning would be to rob it of its creative component, and would be an inaccurate description of what the process actually is.  So, we find that the Kzot quotes Ran extensively in his introduction to his work.

Below, I present Rav Moshe Feinstein’s introduction to his Iggrot Moshe where he starts by expressing his initial hesitancy to be a posek and to write his reponsa, in fear that he might rule incorrectly.   He finally committed to this role, he tells us, because he understood that if he approached his psak properly – with integirty, yirat shamayim, full immersion in the sources and precedents, then he could not rule incorrectly, since – by defintion – halakha is deinfed by what the Sages say it is, when they approach their task with integrity.  At the end of this introduction, he refers to our story of Moshe, Rabbi Akiva, and God tying crowns on the letters.

Introduction to Iggrot Moshe (R. Moshe Fenistein

הקדמת אגרות משה

… How much more so that someone of such low worth as myself, lacking in the appropriate Torah and wisdom, should absolutely refuse to render rulings, all the more so [that I should not] publish them, which is tantamount to giving rulings for the entire world.

But, [what persuaded me to give rulings and publish them,] is that what appears to me correct is that the sages of later generations were permitted and obligated to give rulings even though they would not be considered fit to give rulings in the time of the sages of the Gemara, although there would thus be reason to suspect that perhaps they did not arrive at the true ruling, as it appears towards heaven [i.e., what is objectively true].  Nevertheless, what is true as far as halakhic ruling is concerned is based on the verse “It is not in heaven,” and it is not the objective truth but rather what appears to be the truth to the sage after he has investigated the matter appropriately, clarifying the halakha based on the Talmud and the decisors according to his ability, approaching the issue with gravity and fear of God.  [Once he does this] and it appears to him that the ruling is as he concludes it to be – this is truth as far as halakha is concerned, and he must rule accordingly even if vis-à-vis heaven it is the wrong interpretation.  And regarding such matters it is said that even his words are the words of the Living God, inasmuch as he has ruled according to the interpretation that seems correct to him and there is no source that contradicts his ruling.  And he will be rewarded for his ruling, even though the truth is not according to his interpretation…

And this holds true regarding the debates between the Rishonim and debates  between the Achronim, where one forbids and one permits, that as long as the halakha has not been ruled according to one opinion, each one is entitled to rule in his place according to his opinion, even though the true ruling can only be like one of them, and both sages will be rewarded for their rulings.  And it is for this reason that we find many disparate practices, even regarding very weighty prohibitions, between places that follow the rulings of Rambam and Rav Yosef Karo and places that follow the rulings of Tosafot and Rema.  And both of these places are following the rulings of the Living God, although the truth as is revealed to heaven is only according to one of them…

According to this understanding [of how psak halakha works],  I explained the passage in Menachot (29b): “Rav Yehudah said in the name of Rav, When Moshe ascended on high he found the Holy One, blessed be He, engaged in affixing crowns to the letters.  Said Moshe, ‘Lord of the Universe, Who stays Your hand?’ He answered, ‘There will arise a man, at the end of many generations, Akiba b.  Yoseph by name, who will expound upon each tittle heaps and heaps of laws’.” The term “crowns,” does not seem to make sense here. [That is. what is the particular significance of referring to the ornaments of the letters as crowns?]  Additionally, it is hard to understand Moshe’s question, “Who is staying Your hand?” – what is meant by this?…

However, according to what I explained, the use of the term “crowns” is precise.  For God is making the letters into “kings,” – that is, that [God has constructed the system so that] a sage can now make legal analogies, and rule according to his understanding of the meaning of the verses (lit. ‘letters’) in the Torah.  And when there is a debate [as to the true meaning,] people will do in accordance with the understanding of the majority of the Torah sages, although it is admittedly possible that they have not correctly understood the truth (of what the verse means), and that this was not the (original) intent of God.   Nevertheless, God gave the Torah to Israel that they should act in accordance with their best understanding of the verses and the oral traditions that they received at Sinai, and God will not give any further direction as to the meaning of the laws of the Torah, because its meaning is “not in heaven.”  Rather, God has agreed at the outset that the binding meaning will be the one that is determined by the understanding and explanation of the Sages.

Thus, the letters of the Torah are “kings,” in the sense that we do according to what the meaning of the Torah appears to be in the eyes of the sages of the Torah, even if this is not according to God’s (original) intent.  [Thus, the written Torah - the letters - have absolute authority, like kings, for we always follow our understanding of what they mean, even when it varies from God's intent.]  And this is the meaning of [Moshe's question]: Who is staying Your hand.  Moshe asked God, why God was making the letters into kings, that we would always follow the Sages’ understanding of the meaning of the written Torah and the tradition, because “Who is preventing You that You should not write the Torah in an explicit fashion, so that it should not be possible to interpret it in any way other than what Your true intention was.  And why, God, did you give the power of kingship to the letters [that they are the ultimate determinants]?  For now it will sometimes be the case that we will act not in accordance with Your will.”  God responded to Moshe, that God had done this because by giving this power to the ‘letters’, Rabbi Akiva and all the Sages will expound “mounds of laws.” which is the true expansion of the Torah from the small amount that is written and directly handed over.   And [the alternative,] to write so much explicitly regarding every matter, to this there would be no end, because the Torah is without end or limit.

וא”כ כ”ש לקטני ערך כמוני שאין בי תורה וחכמה כראוי שהיה לי למנוע מלהורות לגמרי וכ”ש מלהעלות על הדפוס שהוא כהוראה לכל העולם.

אבל הוא מטעם שהנכון לע”ד בזה שהיו רשאין ומחוייבין חכמי דורות האחרונים להורות אף שלא היו נחשבין הגיע להוראה בדורות חכמי הגמרא שיש ודאי לחוש אולי לא כיוונו אמיתות הדין כפי שהוא האמת כלפי שמיא אבל האמת להוראה כבר נאמר לא בשמים היא אלא כפי שנראה להחכם אחרי שעיין כראוי לברר ההלכה בש”ס ובפוסקים כפי כוחו בכובד ראש וביראה מהשי”ת ונראה לו שכן הוא פסק הדין שהוא האמת להוראה ומחוייב להורות כן אף אם בעצם גליא כלפי שמיא שאינו כן הפירוש, ועל כזה נאמר שגם דבריו דברי אלוקים חיים מאחר שלו נראה הפירוש כמו שפסק ולא היה סתירה לדבריו. ויקבל שכר על הוראתו אף שהאמת אינו כפירושו…

 

וזהו כל ענין מחלוקת רבותינו הראשונים והאחרונים שזה אוסר וזה מתיר שכל זמן שלא נפסק כחד כל אחד להורות במקומו כמו שסובר אף שהדין האמיתי הוא רק כאחד מהן ושני חכמים מקבלים שכר על הוראתם. ומטעם זה מצינו הרבה חלוקים גם באיסורים חמורים בין מקומות הנוהגים להורות כהרמב”ם והב”י ובין המקומות הנוהגים להורות כחכמי התוס’ וכהרמ”א ושניהם הם דברי אלקים חיים אף שהאמת האמיתי גליא כלפי שמים שהוא רק כאחד מהם…

ובזה ביארתי מה שאיתא במנחות דף כ”ט א”ר יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב”ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש”ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד  לדרוש על כל קוץ וקוץ תילים תילים של הלכות, שלכאורה לא מובן לשון כתרים שאמר.    ועוד קשה שאלת משה מי מעכב, מה כוונתו בזה?…

אבל לפי מה שבארתי מדויק לשון כתרים שנמצא שהשי”ת עשה את אותיות התורה למלכים, היינו שיעשה החכם וידמה מילתא למילתא ויפסוק הדין כפי הבנתו טעם האותיות שבתורה, וכשיהיה מחלוקת יעשו כפי הבנת רוב חכמי התורה אף שאפשר שלא נתכוונו להאמת ולא היה דעת הקב”ה כן, דהקב”ה נתן את התורה לישראל שיעשו כפי שיבינו את הכתוב ואת המסור בע”פ בסיני לפי הבנתם ויותר לא יפרש ולא יכריע השי”ת בדיני התורה שלא בשמים היא אלא הסכים מתחילה להבנת ופירושי חכמי התורה

ונמצא שאותיות התורה הם מלכים שעושין כפי מה שמשמע מהתורה לחכמי התורה  אף שאולי לא היה זה כהבנת השי”ת… וזה פירוש מי מעכב.  שמשה שאל למה עושה הקב”ה האותיות למלכים  שיעשו כפי משמעות החכמים בלשון הכתוב והמסור, דמי מעכב שתכתוב באופן שלא יהיה אפשר לפרש רק דרך אחד ככונתך האמיתית ולמה נתתה כוח מלוכה להאותיות שימצא שלפעמים יעשו שלא ככונתך.  והשיב הקב”ה משום שעל ידי זה ידרשו ר”ע וכל החכמים תילין של הלכות שהוא הגדלת תורה ממעט הנכתב והנמסר ולכתוב הרבה כל דבר אין קץ שהתורה היא בלא קץ וגבול

For precedents to this approach towards psak halakha, that halakha is defined by how Chazal understood the Torah and not according to God’s original (or current intent), see the following additional sources:

 

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב

וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי? – אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו, וטמאוהו. תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי – חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה – אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. – מאי +דברים ל’+ לא בשמים היא? – אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה +שמות כ”ג+ אחרי רבים להטת. – אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? – אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני.

 

רמב”ן דברים פרק יז פסוק יא

(יא) ימין ושמאל – אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין, לשון רש”י. וענינו, אפילו תחשובבלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם ר”ג ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר”ה כה א):

והצורך במצוה הזאת גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס”א לנו) להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול. ולשון ספרי (שופטים קנד) אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם:

 

דרשות של הר”ן, דרשה האחד עשר

ואחד שהשלים מנוי מצות השופטים וכחם ויכלתם מהו, ומה ראוי שישתדלו בו יותר והוא למחות זכר עבודה זרה, התחיל לבאר אל השופטים אם יקרה להם ספק בדבר מה, איך הנהיגו, וצוה אליהם שיתנהגו בדבר ההוא על פי מה שיבררו בית דין הגדול העומד בלשכת הגזית כאמרו (דברים יז: ח-יא): כי יפלא ממך דבר וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה’ אלוקיך בו, על פי התורה יורך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וגו’. ובא בקבלת רז”ל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, כלומר אפילו  ברור לך הדבר שאין האמת כדברי הוראת הסנהדרין אעפ”כ שמע אליהם, כי כן צוה ה’ ית’ שננהוג בדיני התורה ומצותיה כפי מה שהכריעו הם, יסכימו לאמת או לא יסכימו. וזה כענין ר’ יהושע עם רבן גמליאל (משנה ר”ה פ”ב מ’ כה), שצוהו רבן גמליאל שיבא [במקלו] במעותיו [אצלו] ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו וכן עשה. שאחר שהש”י מסר ההכרעה אליהם מה שיסכימו הם הוא מה שצוה ה’ בדבר ההוא. ועל זה אנו בטוחים במצות התורה ובמשפטיה, שאנו מקיימים רצון שם ית’ בהם כל זמן שנסמוך על מה שהסכימו [בהם] גדולי הדור.


קצות החושן הקדמה

… אמנם לזאת יחרד איש פן ידבר בתורה בדברים אשר לא כן ושכל האנושי לואה להשיג האמת ובפרט כוונת התורה שרפים ואופנים לא השיגו אלקים הבין דרכה וההוא דמשקר העונש ר”ל מבואר בזוהר היכן ההיא מלה סלקא ושתיקתם יפה מדיבורם שלא יכשלו בשנונם. אך לא נתנה התורה למלאכי השרת ואל האדם נתנה אשר לו שכל האנושי ונתן לנו הקב”ה התורה ברוב רחמיו וחסדיו כפי הכרעת שכל האנושי גם כי אינו אמת בערך השכלים הנבדלים.

וכבר האריך הר”ן בדרשותיו דרוש שביעי במה שאמרו פרק השוכר את הפועלים רבה הוי יתיב אגוזאי דדיקלא וקא גריס שמע דקא מפלגי במתיבתא דרקיעא אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן לבהרת טהור ספק הקב”ה אומר טהור ומתיבתא דרקיעא אמרי טמא אמרי מאן נוכח רבה בר נחמני דהוא יחיד באהלות. וע”ש שהקשה אחר שהשיגו מהשי”ת שהיה מטהר איך טמאו הם עד שהוצרכו להכרעתו של רבה בר נחמני וע”ש שכתב בישוב שאלה זו וז”ל, כי אם היותם שספק טהור על דרך האמת היו אומרים טמא שאחר שהכרעת התורה נמסרה להם בחייהם ושכלם היה מחייב לטמא היה מן הראוי שיהיה טמא אע”פ שהוא בהיפך האמת שכן חייב שכל האנושי והשאר אע”פ שהוא אמת אין ראוי לעשות מעשה כן בדרכי התורה כמו שלא טהרו בעלי מחלוקתו של ר’ אליעזר אע”פ שנתנה עליהם בת קול מן השמים שהלכה כמותו ולא נסתפק להם שהענין מאת השי”ת ואעפ”כ לא בשמים הוא ולפיכך אמרו מאן נוכח רבה בר נחמני ולא באתה אליו ההכרעה מן האמת כי לא נסתפקו בזה כמו שכתבנו אלא שהכריע ששכל האדם מחייב וכו’ ומה שהיו הם מטמאים לא היה רק מקוצר שכלם בערך השכל האנושי או מהתרשלם בלימוד התורה בחייהם ע”ש:

וכל הרואה זה ישתומם ולבבו יחרד. אם בני עליה שזכו להיות מבני מתיבתא העליונים. לפני אדון האדונים. לא השלימו שכלם שכל האנושי מפני עומק המושג וקוצר המשיגים. או מהתרשלות בלימוד התורה בחייהם ואם הראשונים כמלאכים ומה יעשו חלושי השכל כמונו אשר בטרדת הזמן טרודים. ובעתות הפנאי שוכן ענן העצלות עליהם. בהתרפות מן התורה ידיהם. ואפילו דבר קלה במסכת כלה. לא ידעו השיב כתורה. אוי לנו מעלבונה של תורה. ובדרוש י”א ז”ל, וג”כ נאמין שאם הסכימו הפך האמת ונדע זה ע”י בת קול או נביא אין ראוי שנסור מהסכמת החכמים וזה הוא ענין ר”א הגדול עם החכמים שאע”פ שנתן אותות גדולים וחזקים שהאמת כדבריו ויצאתה בת קול מן השמים ואמרה מה לכם אצל ר”א שהלכה כמותו בכל מקום אעפ”כ כשלא רצה להסכים לדבריהם נמנו עליו וברכוהו לפי שלא מסר ה’ יתברך הכרעת ספיקות התורה לנביא ולא לבת קול אלא לחכמי הדור וכו’ ומפורש עוד בתמורה שאין צריך לומר שאין ראוי שימשך אחר הנביאים הפך הסכמת החכמים אבל גם כן יספקו החכמים בדבר מה אין לנו שנקח ביאור הספק ההוא ע”פ נביא אבל יותר טוב שישאר הדבר בספיקו שאמרו שם בימי אבלו של משה נשתכחו וכו’ ואמרו לו ליהושע שאל ואמר להם לא בשמים הוא ונאמר עוד שם שעמדו עליו כל ישראל ואמר לו הקב”ה לומר לך אי אפשר לך וטורדן במלחמה ע”ש:

… ובמדרש בראשית רבה אמר ר’ סימן בשעה שרצה הקב”ה לברוא את האדם נעשו מלאכי השרת כתות כתות מהם אומרים יברא ומהם אומרים כו’ שנאמר חסד ואמת נפגשו חסד אומר יברא שכולו מלא חסדים ואמת אומר לא יברא שכולו מלא שקרים כו’ מה עשה הקב”ה נטל אמת והשליכה ארצה שנאמר ותשלך אמת ארצה אמרו לפניו רבש”ע אתה מבזה תכשיט שלך אמר הקב”ה רצוני שתעלה אמת מן הארץ. והיינו משום דידוע דשכל האדם ילאה להשיג האמת בהיות בארץ שורשו ולזה אמרו אתה מבזה תכשיט שלך כיון שעיקר הבריאה עבור התורה והאדם בשכלו האנושי מהנמנע להשיג האמת האמיתי וכאשר יתנהגו העולמות כולם מעלמא ועד עלמא ע”פ תורת האדם ולא יהיה ע”פ האמת הרי אתה מבזה תכשיט שלך שחותמך אמת ועל זה השיב הקב”ה זהו רצוני שתעלה אמת מן הארץ והאמת יהיה כפי הסכמת החכמים בשכל האנושי ולשכון כבוד בארצינו וע”ד שאפרש בסמוך האמנתי כי אדבר. וזו היא ברכת התורה אשר נתן לנו תורת אמת שיהיה האמת אתנו וחיי עולם נטע בתוכינו. לפי מה שהקשה בר”ן שם כיון שיש לכל מצוה כח להחיות חיי עולם ובעבירה להמית מיתת עולם א”כ אם הרופאים יסכימו על הסם המזיק שהוא טוב ומועיל וכי מפני זה לא יעשה הסם שלו ויזיק אם בטבעו להזיק וע”ש שכתב כי בסגולת כח המצוה הזאת אשר אנחנו שומעים לדברי החכמים יש בה כח להחיות גם אם אין מכוונין האמת וע”ש לשון הר”ן וזה שאנו מברכין שנתן לנו תורת אמת שיהיה האמת אתנו ושמא תאמר אם אינו אמת יזיק ח”ו לזה אנו מברכין וחיי עולם נטע בתוכינו ומתוכינו יערה וירבה חיי עולם וכבר אמרו בגמ’ לא כרת הקב”ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבע”פ שנאמר ע”פ הדברים האלה כרתי אתך ואת ישראל והוא כריתת ברית והאהבה הנפלאה שנתן לנו תורה שבע”פ במתנה גמורה וממדבר מתנה כפי הכרעת החכמים ואמרו בש”ס תורה רובה בע”פ ומיעוט בכתב שנאמר אכתוב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו והיינו דאם היה היה הכל בכתב מיד ד’ עלינו השכיל אנחנו כמו זר נחשבו כי מה לשכל האנושי להבין בתורת ד’ אבל בתורה שבע”פ משלנו הוא: ואפשר לומר במה שאמר דוד המלך ע”ה אתהלך לפני ד’ בארצות החיים האמנתי כי אדבר דמלה דאתחדש באורייתא אתעבד ארצות החיים וקאים לפני ד’ כמ”ש בזהר והיינו דאמר אתהלך לפני ד’ בארצות החיים אך שכל האנושי לואה להשיג האמת ומאן דמשקר הדברים הולכים למקום שהולכים ר”ל. לזה קאמר האמנתי כי אדבר כי התורה ניתנה ע”פ הכרעת שכל האנושי והאמת והאמנה כי אדבר ועל דיבורא דידן קא סמיך בעה”י. והיינו פירוש פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה ומשום דתורה שבע”פ ניתנה כפי הכרעת החכמים אעפ”י שאינו אמת ונקרא תורת חסד וכדאיתא בש”ס אם חסד אינו אמת. ומ”ש בזהר העונש מאן דמשקר במלין דאורייתא ע”ש ז”ל האי דלאו אורחיה ארחי דאורייתא וחדש מלין דלא ידע על בוריין כדקא יאות ההוא מלה סלקא ונפיק לגבי האי מלה איש תהפוכות וכו’ ע”ש היינו מאן דלא ידע אורחי דאורייתא אבל מאן דאית ליה ידיעה בארחי דאורייתא דהיינו שרואה כמה פעמים שכיון אל דברי הראשונים דאינון קשוט ואורייתא דלהון קשוט לזה ראוי לחדש כפי שכלו וכחו. והגם כי מיעוט ערכי ידעתי ואיש כמוני לא היה ראוי לילך בגדולות ונפלאות אך אמנם ידוע כי נפשות בית ישראל מן התורה נאצלות ולולי החומר המעכב לא היו פוסקות מדברי תורה אפילו שעה אחת ולזאת בודאי אינו ראוי לגזול ממנו את אשר כבר עשתה בחפץ כפיו ואל תגזול דל כי דל הוא וכבר אמרו חז”ל אין לו לקב”ה בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה והרמ”א בסוף הגהותיו לאו”ח כתב במה שנכנס לחיבורו ז”ל, והנה אמרו בסוף פיאה כל מי שצריך ליטול ואינו נוטל שופך דמים הרי קמן שאין טוב לאדם להיות תמיד מן הבישנים ואם בצרכי גופות כך בצרכי נפשות על אחת כמה וכמה ע”כ. והרבה יגעתי בחיבורי זה ובדרישות חקרתי ובבדיקות אחר כל מקור וחוצב ההלכה בתכלית העיון ואחר שיצא לאור עולם ספר אורים ותומים וראיתי שהגאון המחבר הפליא לעשות עברתי על קונטריסים שלי וכל מה שמצאתי מהן בספר הנזכר עברתי קולמסי עליהם: ואגב עיוני הצצתי בו בין החרכים וראתה עיני בדברים הנוגעים לעיקרא דדינא אשר לבבי לא כן תדמה. וכל כה”ג ראיתי להזכיר טעמו וטעמא דידי והרואה יבחר. וראיתי לקצר בהרבה דברים שסמכתי על המעיין ומה שנוגע אל קו הפלפול לא הבאתי על מזבח הדפוס ומעט על דרך הפלפול בדברים הנוגעים לדינא הוא כי חידושי תורה ראוי להיות מהודר ומסולסל כדכתיב תסלסלה ותרוממך ואמרו בש”ס לא הוי ידעו רבנן מאי תסלסלה עד דהוי שמעי אמתא דרבי דחזיא להאי גברא דקא מהפך במזיה [אמרה ליה] עד מתי אתה מסלסל בשערך היות חידושי תורה ממקום גבוה מעל גבוה מנמין דרישא דמלכא על כל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות ראוי להיות מסולסל וקב”ה חדי בפלפולא והיינו תסלסלה בחידושין ותרוממך. וקראתי שם החיבור ה”ה קצות החשן על שם עניינו וגם כי חידושי תורה מקוצותיו תלתלים כנז’:

About Rabbi Dov Linzer

Rabbi Dov Linzer is the Rosh HaYeshiva and Dean of Yeshivat Chovevei Torah Rabbinical School, a groundbreaking Orthodox smicha program. Rabbi Linzer spearheaded the development of YCT to create an innovative four year smicha program which provides its students with rigorous talmud Torah and halakhic study and sophisticated professional training in the context of a religious atmosphere which cultivates openness and inclusiveness. Rabbi Linzer has published Halakha and machshava articles in Torah journals and lectures widely at synagogues and conferences on topics relating to Halakha, Orthodoxy, and modernity. He is most recently the awardee of the prestigious Avi Chai Fellowship.
This entry was posted in Conceptual, General Interest, Halacha, Menachot and tagged , , , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *


*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>